שער הלב
מתי בפעם האחרונה ראיתי אותו — לא את מה שהוא עושה, אלא אותו?
מישהו שאני אחראי עליו — ילד, תלמיד — מתפקד. אבל משהו בו כבוי. ולפעמים, בשקט, גם בי. השער הזה לא בא ללמד אותי מה לעשות. הוא בא לפגוש אותי במקום שבו זה כואב — לפני שמבינים, כשעדיין רק מרגישים. כי הדבר הראשון שאדם צריך אינו עצה. הוא צריך לדעת שמישהו רואה גם אותו.
קולו של המחנך
לפני שהוא שינה משהו בתלמיד, הוא גילה שהוא בעצמו צריך להשתנות — לא להוסיף עוד חומה, אלא ללמוד לפנות מקום. “כשהורדתי את הווליום של האגו שלי ודיברתי בנחת, נוצר בחדר שקט.”
לקרוא את דברי המחנך ←מכתב לבן העלייה
ואם ארצה לרגע להרגיש את מה שהוא מרגיש — הילד, התלמיד — הנה מכתב שנכתב אליו ישר מהלב.
לקרוא את המכתב ←תפילת ההורה והמחנך
ויש רגע שבו כל מה שהתעורר בפנים מבקש מילים כלפי מעלה. לא בקשה שישתנה הילד — תפילה שאדע אני לפנות לו מקום.
לקרוא את התפילה ←